<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חולין</h1>
<h2>דף ס.</h2>
תנינן בכריתות [כ"א ע"ב] אמר רב [דם] דגים שכנסו ולית ביה קשקשים אסור. ואמר רב ששת דם מהלכי שתיים אפילו מצות פרוש אין בו, ודוקא דלא פריש, כדתניא דם שעל הככר גורדו ואוכלו, ושל בין השניים מוצצו ואינו חושש. וחלופא בחלב דבפריש שרי ולא פריש כיונק שקץ כדתניא בכתובות בפרק אע"פ שאמרו [ס' ע"א]. רבי שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול (את) הדם, מה דם שנפשו של אדם חותה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן [הפורש מהם] על אחת כו"כ שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות, רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
